ימי מסחר מינימליים: הגדרה

הכלל נראה שולי ומתגלה לעתים כמגביל, בעיקר בגלל ההגדרה המדויקת שלו.

מה הוא דורש

המונה סופר את מספר הימים שבהם בוצעה לפחות עסקה אחת. הנורמה היא בין 2 ל-5 ימים, כשכמה firms דורשות יום אחד בלבד ואחרות עד 10.

הכלל חל בדרך כלל על כל שלב בנפרד: מסלול דו-שלבי עם מינימום של 3 ימים לכל שלב דורש אפוא 6 סשנים פעילים בסך הכול.

הניואנס שמשנה

חלק מה-firms דורשות ימים רווחיים, ולא רק ימים שבהם סחרו. סשן שנסגר בהפסד אינו נספר אז, וזה מחמיר בהרבה.

אחרות מחייבות רווח מינימלי לכל יום מזכה — לרוב סכום רצפה — כדי למנוע מסוחר להשלים את השלב באמצעות פתיחת מיקרו-פוזיציה יומית ללא סיכון.

שתי הווריאציות האלה אינן נראות בעמוד המכירה, והן משנות את הקושי האמיתי של המסלול.

למה הכלל קיים

הוא מכוון למועמד שיגיע ליעד בפוזיציה אחת גדולה מדי. תוצאה כזו אינה מוכיחה דבר על עקביות, ועולה ל-firm ביוקר אם היא מצליחה.

יש לו גם תופעת לוואי שמיטיבה עם הסוחר: הוא אוסר באופן מכני על הכול-או-כלום, שהוא הדרך הבטוחה ביותר להיכשל בחשבון של prop firm.

השילוב עם העקביות

ימי המינימום וכלל העקביות משתלבים לעתים קרובות. הראשון מחייב לפזר את הפעילות, השני לפזר את התוצאה. יחד הם הופכים השלמה בסשן אחד לבלתי אפשרית — וזו בדיוק המטרה.